לקראת ערב, איסלנד 2018 . אגם נטול אובייקטים, נטול דרמה, תחת שמים רכים, עוטה עליו חשכה אט אט ומזמין אותי להשתהות מול קו האופק השדוף, לקבל את הערב היורד בזרועות פשוטות. הצילומים בתערוכה זו, רובם המכריע בשחור- לבן, הודפסו ידנית בחדר-חושך ע"י האמן. "יש חשיבות עליונה לתהליך [האנלוגי], שבדומה לעבודה של צייר הוא חסר תחליף. האנלוגי הוא רטוב, חושני, חי, מאגי". המים והשמים רכים, זמן החשיפה ארוך, ותחושת הזמן העומד מלכת לוקחת אותי לסדרת צילומי הימים של הירושי סוגימוטו. סוגימוטו דיבר על העמידה מול הים כנוכחות בפני האינסוף המעוררת רגש קמאי בראשיתי עירום מול הבריאה. קו האופק של סוגימוטו הוא כעין נקודת-מגוז מטאפורית. רחוק מהישג-יד, משרטט אשליה של מפגש. הקו המשרטט הפרדה בין השמים לארץ נשזר הלאה בצילומיו של קאפ ומגולם גם בדמות הזמן, בין יום ללילה, עם אותה אשליה של מפגש רגעי ביניהם.
קאפ מצלם נקודת תצפית לאוקיינוס השקט. בתמונה לא ניכר אוקיינוס, לא שקט ולא נקודת תצפית, כי אם נוף מרוחק וערפלי. אני תוהה אם קאפ עומד בנקודת התצפית או מתבונן בה מהצד. אין בצילום אוקיינוס. ישנו מבט. מבט לעבר הבלתי נראה, הבלתי מושג, וישנה כמיהה. בדומה לעמידה מול הערב היורד, קאפ מוליך אותי לעמוד מול האוקיינוס השקט המדומיין, ובשניהם קשה למצוא קתרזיס. זהו רגע כמו מדיטטיבי, הטומן בחובו השתהות, הבנה והשלמה עם המחשבה שכל מה שנצלם יהיה רק מטאפורה. בנקודה הזו, הצופה לעבר האוקיינוס ללא יכולת להבחין בו, עומד כל צלם ואמן, בעיני. נוכח-נעדר בתוך הסיטואציה, מוכרח לתפוס מרחק בשביל להישיר מבט. מגשש, מבקש לגעת בזהירות באינסוף, אך בלית ברירה, בא על סיפוקו מתוקף המאמץ וההנצחה שלו.
ציר המרחב והזמן נוכחים מאוד בתערוכה, בתוך העבודות עצמן וביניהן, בחלל רחב הידיים של מוזיאון אשדוד. העמידה של קאפ היא בתווך של צירים אלו. המרחבים צולמו בנקודות שונות ומרוחקות על פני הגלובוס אך המקום האמיתי היחיד שאפשר להיאחז בו הוא התודעה. הזמן קפוא וכל רגע ורגע הוא "לקראת ערב", זמן ביניים המייחל לדבר מה שיגיע.
"העובדה שאי-אפשר לראות את הדימוי המצולם על מסך, מחייבת העמקה בהתרחשות, בסיטואציה שמולך" אין הרבה סממנים תרבותיים או מקומיים בצילום של קאפ, אולם בהשתקפות הירושלמית ישנם רמזים לשיכון, לפלורה הארץ-ישראלית ולאבן הירושלמית, ויש בכך כדי ליצור תחושת קרבה. העין מתמקדת בנקודת ההשקה בין השיח במרכז העליון של התמונה לבין ההשתקפות שלו. נדמה לי שבדיוק במילימטר הזה, בין השיח להשתקפות, שם מצוי הצילום של קאפ. בקו הדק בין הממשי לשיקוף שלו, בין המים לשמים, בין מזרח למערב, בין יום ללילה.
התערוכה הוצגה במוזיאון אשדוד
